מה שמשאיר אותי שפויה

אמנם קצת בדיליי עם חוויות הסופה ושערוריית החשמל... אך בכל זאת משתפת.

את הפוסט הזה אני מתחילה באוי אלוהים אלוהים...

יותר מיומיים, או ליתר דיוק, אחרי 51 שעות ללא חשמל, תחושה של בדואים במדבר או לחילופין חיים באפריקה... סוף סוף חזרנו היום לציויליזציה.

הההפסקת חשמל התחילה אי שם שלשום בתשע בוקר.. ואני התייחסתי אליה בתמימות, גג כמה שעות וזה חוזר.
...

אבל שום דבר לא הכין אותי למראות כשיצאתי לאסוף את דני מהגן והייתי המומה מהנזק שנעשה למושב.

עצים נשברו וחסמו כבישים, תחנת אוטובוס התעופפה לה באוויר... היה הוריקן שעתיים ונעלם.

השמש בינתיים חזרה, השמיים התבהרו, כל סימן על כך שהחשמל כבר יכול לחזור.... אך לא... נותרנו עם שמש ובלי חשמל.
מצב בהחלט הזוי.

אז לאחר שזרקתי את כל תכולת המקרר והפריזר התחלתי מחדש.

אך עדיין נותרתי במצב רוח עתיק אפריקאי... והתחשק לי לשים פוסט עם מוסיקה מה זה מגניבה מסדנה שהעברתי ברמת השרון לגילאי 4-7 חוד שעוסקת בין היתר בזחילה.

אז לפני שתתחילו לזוז לקצב המוסיקה, תקראו גם כמובן מה עומד מאחורי התהליך... כדרכי בקודש.

אז ממשיכה בשמות המוזרים  :) הליכת ירח לקיר:

א. מחזיקים את התינוק בערסול קדמי, אוחזים כל רגל תוך הקפדה על זוית של 90 מעלות בין הירך לשוק ופישוק ברוחב האגן.

ב. מצמידים את כל שטח כפות הרגליים תוך הקפדה על זווית של 90 מעלות בין כף רגל לשוק ונחכה לדחיפה שלהם ואז נרוץ אחורה. נחזור על זה מספר פעמים כדי להגביר את התחושה והדחיפה.

ג. אם יש עוד מישהו איתנו, נעשה את אותו הדבר רק הפעם נצמיד את כפות הרגליים לכפות הידיים שלו. נחזור על זה מספר פעמים.

ד. נחזור שוב לקיר ונבדוק האם יש שיפור בדחיפה.

מטרת התהליך:

כפיפה בעמוד השדרה (החזקנו בערסול), יכולת הרגליים להתכופף ודחיפת כפות הרגליים הם חלק מהמרכיבים הגופניים של זחילת גחון.

אבל מה שכן... זה שהיה נעים לחזור להתעסק קצת בדברים נורמליים של החיים כמו מזג האוויר והפסקות חשמל במקום בשנאה וגזענות.

המשך שבוע מרענן וטרופי (ככה לפחות אני מרגישה עם זה).
‎‏
http://lp.vp4.me/np86

http://lp.vp4.me/n8qt